גידי גוב הוא אחד המבצעים המזוהים ביותר עם הפופ והרוק הישראלי. הוא החל את דרכו בלהקת הנח"ל, ובהמשך היה חבר ב"כוורת", "גזוז" ו"דודה", וגם השתתף בפרויקט הילדים האיכותי "הכבש השישה עשר". לאורך הקריירה שלו עבר בין רוק ישראלי, פופ, שירי ילדים מתוחכמים, בלדות ושירים בעלי אופי קומי או תיאטרלי. הקול שלו אינו נשען על וירטואוזיות או מנעד קיצוני, אלא על הגשה טבעית, חכמה ומוזיקלית מאוד, ולכן הוא דוגמה מצוינת לאמן שמלמד כמה חשובה פרשנות בשיר.
גוב מזוהה בעיקר כמבצע ולא כזמר־יוצר שכותב ומלחין את רוב שיריו בעצמו. חלק גדול מהרפרטואר שלו נוצר בידי כותבים ומלחינים מהמרכזיים במוזיקה הישראלית, בהם דני סנדרסון, יוני רכטר, יצחק קלפטר, אלון אולארצ׳יק, יהונתן גפן, עלי מוהר ודני מינסטר. השילוב הזה יצר רפרטואר מגוון מאוד: מצד אחד שירי רוק ופופ קליטים של להקות, ומצד שני שירים הרמוניים ומעודנים יותר, בעיקר כשהם מגיעים מעולמות הכתיבה וההלחנה של יוני רכטר ו"הכבש השישה עשר".
לתלמידי נגינה, שירי גידי גוב נעים בין קלים יחסית למורכבים מאוד. לדוגמא, חלק משירי "כוורת", "גזוז" ו"דודה" ניתנים לליווי בסיסי בגיטרה, פסנתר או אורגנית בעזרת אקורדים קלים וליוויי פופ־רוק פשוטים. אבל לעומת זאת, שירים שקשורים ליוני רכטר (גם בכוורת וגם מחוצה לה) או ל"הכבש השישה עשר" יכולים לכלול אקורדים מורכבים, מעברים הרמוניים מפתיעים ושינויי אווירה עדינים. לכן אפשר להתחיל מהגרסאות הפשוטות של השירים, אבל ביצוע קרוב למקור דורש לרוב רמת ביניים ומעלה, בעיקר בהבנת הרמוניה, דינמיקה וליווי רגיש שאינו עמוס מדי.